ביום המחרת, בחצי השעה הראשונה, התנהל לורד הנרי ווטון לאיטו מרחוב קורזן לאלבני, לבקר בבית דודו, לורד פירמור. זה היה רווק זקן, פיקח, אף-על-פי שהיה גס קצת בנימוסיו; אנשים מן החוץ קראו לו איגואיסטן, מפני שלא הפיקו ממנו כל תועלת לעצמם, אבל בחברה העליונה נחשב לנדיב-לב, כי פיטם יפה את האנשים אשר שעשעו אותו. אביו היה ציר ממלכת-בריטניה במדריד, בימים שאזבלה הייתה עדיין צעירה ואת פרים לא ידע עוד איש; אבל ברגע של קפריסה עזב לנצח את הקריירה המדינית, מתוך קפידה על שלא מינו אותו לציר בפאריז, - התמנות, שלפי דעתו היה ראוי לה ביותר, בגלל יחש מולדתו, בגלל עצלותו האצילית, בגלל הסגנון האנגלי היפה שבהודעותיו הדיפלומטיות ובגלל תאוותו בלי-מצרים לתענוגות. ובנו, שהיה מזכיר בבית-המלאכות, התפטר יחד עם אדוניו-אביו - התפטרות, שנחשבה בשעתה לקצת סכלות וקלות-דעת - וחודשים אחדים אחרי-כן, לאחרי שקיבל את הלורדות בירושה, התחיל לומד בשקידה עצומה ובעומק העיון את האומנות האריסטוקרטית הגדולה של הליכת-בטל לגמרי.

לאותו הלורד היו שני בתים גדולים בעיר, אך הוא בחר לדור בחדרים שכורים, כדי להיפטר מטרחה יתרה, והיה סועד על-פי-רוב בקלוב. הוא השגיח קצת על מכרות-הפחמים, שהיו לו בפנים המדינה. ועל נטייתו זו לעסקי-תעשייה היה מתנצל, באמרו, כי כל ההנאה שיש לו מפחמיו היא זו, שהם נותנים לו היכולת להבעיר עצים על הכירה שלו, כראוי לג'נטלמן הגון. בפוליטיקה היה מן הטוריים, המשמרים, מלבד באותם הזמנים, שהטוריים עמדו בראש הממשלה, שאז היה מחרף ומגדף אותם בגלוי וקורא להם "אספסוף של רדיקלים". הוא היה גיבור ארך-אפים למשרתו, אשר רדה בו בעריצות ומחיתה לרוב קרוביו, אשר רדה הוא בהם. רק ארץ כאנגליה מסוגלת לגדל אדם שכזה, והוא היה אומר תמיד, כי ארץ זו יורדת מטה מטה. העיקרים שלו נתיישנו קצת, אבל להפך בזכותן של הדעות הקדומות שלו היה אפשר ואפשר.

כשנכנס לורד הנרי לחדר דודו מצא אותו מלובש בגד-ציר עב, מקטר סיגרה מנילית, ונוהם וזועם מתוך קריאה ב"טימס".

- אה, הארי - אמר הג'נטלמן הזקן - מה זה הביאך אליי בשעה מוקדמת כזו? ואני דמיתי, כי אתם הדנדים אינכם קמים ממיטתכם לפני השעה השנייה ואינכם יוצאים לפני השעה החמישית.

- אני מבטיחך, דודי ג'אורג', כי רק רגשי קרבת-משפחה טהורים הניעוני לבוא אליך. דרוש לי דבר-מה מעמך.

- מסתמא כסף - אמר לורד פירמור ויעווה את פניו - ובכן שב והגד לי עיקרו של דבר. הצעירים בדורנו חושבים, כי הכסף יענה את הכול.

- כן - ענה לורד הנרי, ברכסו את לולאות בגדו - וכשהם באים בימים הם נוכחים, כי כן הוא באמת. אך אני אינני נצרך כלל לכסף. רק אנשים המשלמים את חובותיהם נצרכים לכסף, ואני, דודי היקר, איני משלם לעולם את שלי. ההקפה - זוהי הונם של צעירי-הדור, ועל הון זה יחיו חיים טובים. וחוץ מכל זה יש לי עסקים רק עם תגרניו של דארטמור, הם מספיקים לי כל צורכי, ולכן אין הם מציקים לי. מה שאני דורש ממך, זוהי רק ידיעה קטנה, וכמובן לא ידיעה שיש בה תועלת, אלא ללא שום תועלת.

- טוב, אני יכול להודיעך כל מה שכתוב ב"ספר כחול" אנגלי, אף-על-פי שהמחברים עתה מכניסים לתוכו הרבה דברי-שטות. כשהייתי אני מן הדיפלומטים היה מצב הדברים טוב הרבה יותר. ואולם כפי ששמעתי, אין ממנים עכשיו לאותה משרה אלא מי שעמד בבחינה. כלום יש תוחלת מזאת? הבחינות, אדוני הנכבד, הן רמאות גמורה מראשן ועד סופן. מי שהוא ג'נטלמן, הריהו יודע ככל צורכו; ומי שאינו ג'נטלמן, כל מה שהוא יודע לא יועיל לו, אלא יזיק.

- מר דוריאן גרי לא נזכר בשום "ספר כחול", דודי ג'אורג' - אמר לורד הנרי בעצלתיים.

- מר דוריאן גרי? ברייה זו מי היא? - שאל לורד פירמור, בקמטו את גבות עיניו הלבנות והכותשות.

- זהו מה שבאתי לשמוע מפיך אתה, דודי ג'אורג'. או, ביתר דיוק, אני יודע, מי הוא. הוא נכדו של לורד קלסו האחרון. אימו הייתה מבית דיבירי - מרגריט דיבירי. אני רוצה שתספר לי על-דבר אימו. מה היה טיבה? למי נשאה? אתה ידעת כמעט את כל בני-דורך, אם-כן אפשר, שידעת גם אותה. אני מתעניין מאוד במר גרי, לפי שעה. זה עתה התוועדתי עמו.

- נכדו של קלסו! - שנה בהד הג'נטלמן הזקן - נכדו של קלסו!... כמובן... אני ידעתי את אימו היטב. היא הייתה נערה יפה מאוד, אותה מרגרט דיבירי, והביאה את כל הגברים לידי שיגעון, כשברחה עם בחור עני, עם "אפס" גמור, אדוני הנכבד, עם איזה פקיד נמוך בגדוד-רגלים או כדומה לזה. בוודאי. אני זוכר את כל הדבר, כאילו קרה זה ביום אתמול. האומלל נהרג בדואל בעיר ספא ירחים אחדים אחרי חתונתו. זה היה מעשה נורא. אמרו, כי קלסו שכר איזה רועה-רוח, איזה נבל בלגי, שיעליב את חתנו ברבים - הוא שילם לו בעד זה ביד רחבה, אדוני הנכבד, שילם לו - והלה שיפד את איש-מצותו כשפד את היונה. הדבר נשתקע, אבל, חי נפשי, עוד ימים רבים אחרי-כן היה קלסו אוכל את הצלי שלו בקלוב בבדידות גמורה. הוא הביא אתו את בתו בחזרה, כפי ששמעתי, אבל היא לא יספה עוד לדבר אתו אף מילה אחת. כן, כן, זה היה עסק מכוער. הבת מתה גם היא לאחרי שנה. ובכן עזבה אחריה בן? זאת שכחתי לגמרי. מה טיבו של עובר זה? אם הוא דומה לאימו, אז בוודאי הוא יפה מאוד.

- הוא יפה מאוד - קיים לורד הנרי.

- אקווה, כי יבוא לידי אנשים הגונים - הוסיף הזקן - צפונה לו נחלה הראויה להתכבד, אם רק התנהג קלסו אתו כהוגן. גם לאימו היה רכוש גדול: כל אחוזת סלבי נפלה לה בירושה מצד אביה זקנה. זה שנא מאוד את קלסו, חשב אותו ככלב נבזה. וכן גם היה. בא פעם אחת למדריד, בימי היותי שם. חי נפשי, בושתי ונכלמתי ממעשיו. המלכה שאלתני פעמים אחדות לאותו האציל האנגלי, המתקוטט תמיד עם הרכבים על-אודות שכרם. ירח תמים לא נועזתי להיראות בחצר המלכה. אקווה, כי התנהג עם נכדו יפה יותר מאשר עם בעלי-העגלות.

- אינני יודע - ענה לורד הנרי - אדמה, כי מצבו החומרי יהיה איתן. הוא לא הגיע עדיין לשנות-בגרות. אחוזת סלבי היא שלו, זאת יודע אני. הוא בעצמו הגיד לי, ו... אימו הייתה יפה מאוד?

- מרגריט דיבירי הייתה הברייה היותר נחמדה שראיתי מימי, הארי. מה הכריח אותה לעשות מה שעשתה, זאת נשגבה מבינתי. היא יכלה לבחור לה איש ככל אוות-נפשה. קרלינגטון יצא מדעתו בגללה. אמנם היא הייתה רומנטית. כל בנות משפחתה הן כך. הגברים שבאותה משפחה לא היו שווים פרוטה, אך הנשים, חי נפשי, הפלא ופלא. קרלינגטון כרע על ברכיו לפניה - כך סיפר לי בעצמו. והיא לעגה לו - אף-על-פי שבאותו זמן לא הייתה בלונדון אף נערה אחת, שלא רצה אחריו. אגב, הארי, מדי דברי בזיווגים נלעגים: מה זו השטות, שסח לי אביך על-אודות דארטמור, שרוצה לישא לו איזו אמריקנית? האין בנות-אנגליה טובות לו למדי?

- דבר שבמודה הוא עכשיו להתחתן דווקא באמריקניות, דודי ג'אורג'.

- אני אתערב בעד האנגליות כנגד כל העולם כולו - אמר לורד פירמור ויך באגרופו על השולחן.

- המתערבים הם עכשיו על צד האמריקניות -

- שמעתי שאין להן סבלנות הרבה - נהם דודו.

- רכיבה ארוכה מוגיעה אותן, אבל ערכן גדול במרוץ-תחרות עם מעצורים. הן עוברות עליהם במעוף. ואמנם אינני חושב, שיש לו לדארטמור תקווה מרובה.

- מי הם אבותיה? - נהם הלורד הזקן - הבת-משפחה היא?

לורד הנרי הניע בראשו:

- העלמות האמריקניות חרוצות בהעלמת אבותיהן, כנשים האנגליות בהעלמת העבר שלהן - אמר בקומו ללכת.

- מסתמא הם בעלי בית-נחירת-חזירים?

- לטובתו של דארטמור אני רוצה לקוות, כי כן הדבר, דודי ג'אורג'. שמעתי, כי אין באמריקה עסק טוב מנחירת-חזירים - מלבד הפוליטיקה, כמובן.

- היפה היא?

- היא עושה את עצמה כאילו הייתה יפת-תואר. רוב האמריקניות נוהגות כן. זה סוד הקסם המיוחד שבהן.

- מדוע אין האמריקניות הללו יכולות לשבת בארצן? הלא הן מספרות לנו תמיד, כי שם גן-העדן של הנשים.

- וכן הוא. כי על-כן הן משתדלות, כחוה אימנו, לצאת ממנו - אמר לורד הנרי - שלום לך, הדוד ג'אורג'. לא אוכל לשהות עוד אצלך, פן אאחר את ארוחת-הבוקר. תודה מרובה לך על הידיעות שמסרת לי. אני תאב תמיד לדעת הכול על-אודות ידידי החדשים ולא-כלום על-אודות הישנים.

- איפה תאכל היום פת-שחרית, הארי?

- אצל הדודה אגתה. אני הזמנתי את עצמי אליה, אותי ואת מר גרי. הוא בן-חסותה היותר חדש.

- המ... אמר-נא לדודתך אגתה, שלא תוסיף עוד להטרידני בעסקי-צדקה שלה. כבר היו לי לזרא. כלום חושבת האישה הצדקנית הזאת, שאין לי עסק אחר, אלא להיות יושב וכותב צ'קים לטובת חלומות-שטות שלה?

- טוב מאוד, הדוד ג'אורג', אני אגיד לה, אך בטוח אני, שהדברים לא יעשו עליה שום רושם. עסקני הפילנתרופיה אינם יודעים רחמים. אבד רגש אהבת-הבריות מליבם, זהו הקו הבולט באופי שלהם.

הג'נטלמן הזקן נהם לאות הסכמה ויצלצל למשרתו. לורד הנרי עבר את המפלש הסמוך אל רחוב ברלינגטון, וישם פעמיו אל כיכר ברקלי.

אלה הן אפוא תולדות דוריאן גרי ומשפחתו! ואף-על-פי שנמסרו ללורד הנרי בצורה גסה, בלי כחל וייפוי, לקחו את ליבו ברומנטיותן המוזרה, המודרנית כמעט. אישה יפה, המעמידה את הכול בסכנה בשביל אהבה של שיגעון. שבועות מועטים של אושר נלהב כלים ביגון על-ידי רצח גס של בוגד. ירחי גסיסה דוממה, ואחרי-כן בן שנולד בצער. האם נקטפת באיבה, והילד נעזב לבדידותו ולעריצותו של זקן קשה-לב. כן; זוהי מסגרת יפה, המבליטה ביותר את תמונת העלם ומייפה אותו יותר ממה שהוא. מאחרי כל דבר נחמד מסתתרת תמיד איזו טרגדיה. עולמות צריכים להתענות בחבלי-לידה, כדי שינץ פרח קטן שבקטנים... ומה נחמד היה אמש בקלוב בשעת הסעודה, כאשר ישב ממולו ועיניו תמהות ושפתיו פתוחות למחצה מתוך מבוכת-הנאה, ואדמומיתו של סכך המנורות פיתחה עוד יותר את שושני-לחייו הנפלאות. לשוחח אתו הרי זה כמו לנגן בכינור מצוין. הוא עונה בהד לכל מגע ולכל רטט קל של הקשת... יש מעין שעבוד נורא ומלבב ביכולת השפעה זו; שום פעולה אחרת לא תוכל להידמות לה. לצקת את נשמתך לתוך חרט רב-החן והיופי ולהניחה לשהות שם זמן-מה; לשמוע את דעותיך המיושבות מושבות אליך על-פי הד עם הוספת-המוסיקה של סערת הנעורים; להקליט לאחר את הטמפרמנט שלך, כאילו היה מין נוזל דק או בושם יקר: - זהו תענוג אמיתי, אולי התענוג היותר שלם, שנשאר לנו בדור מוגבל והמוני זה, בדור גס כבהמה בתענוגותיו וגס-המוני בשאיפותיו...

העלם הזה, שפגש אותו על-ידי מקרה מוזר כל-כך בחדר היוצר של בזיל, היה טיפוס אנושי נפלא, ובכל אופן אפשר לעצבו לטיפוס שכזה. לו החן ולבנת-טוהר הנעורים, וגם היופי, כאותו שגנזו לנו היוונים העתיקים בפסלי-השיש. הכול אפשר לעשות ממנו. הוא יוכל להיות נעשה טיטן או צעצוע. חבל, חבל, שעל יופי כזה נגזר לנבול ולכמוש!...

ובזיל? מנקודת השקפה פסיחולוגית הרי הוא מעניין מאוד. דרך האומנות החדשה, האופן החדש לראות ולהרגיש את החיים, כל זה נתעורר אצלו, רק על-ידי מעמדו המוחשי של איש, שהוא בעצמו לא ידע מזה כלום. הרוח השתקנית, ששכנה ביערות והתהלכה כרואה ואינו נראה בשדות ובכרים, מתגלה אליו פתאום בלי פחד, כדריאדה, מפני שבנפשו של זה, שביקש אותה כל הימים, נתעורר אותו רגש החזון, אשר רק לו נגלות תעלומות ונפלאות. הצורות והטופסים של הדברים כשהם לעצמם נעשים מדוקדקים ומשוכללים יותר ומקבלים מעין ערך סימבולי, כאילו היו בבואה או נוגה-זוהרן של צורות עוד יותר משוכללות, - מה מוזר כל זה! הוא נזכר בדבר הדומה לכך, שכבר היה בעולם. האם לא אפלטון, זה אומן-המחשבה, היה הראשון, שניתח את הייחוסים שבין הצורה והחומר? האם לא היה זה בונארוטי, שחטב אותם בשיש צבעוני של מחרוזת סוניטות? ואולם בדור זה מוזר הדבר...