טֶקסט - "מנחם מנדל דוליצקי "בתוך לבאים

לסגור ולהתחיל להקליד
יליד ג... אנכי, מנעורי גדלתי בבית מלא כל טוב, כי אבותי היו עשירי העיר ואני - יחיד ובן זקונים להם ובכן פנקוני מנער ולא חסרו את נפשי מכל טובה. מימי ילדותי חנכוני על ברכי התלמוד ואני כאשר גדלתי הייתי לאיש "עילוי" בקי בכל חדרי התורה ובני העיר התברכו בי ורבים קפצו עלי לקחת אותי לחתן להם. פתאם מתו עלי אבותי, ואני בירשי את כל רכושם הרב לקחתי לי לאשה בת אחד העשירים הגדולים אשר החזיק נכסי אציל פולני בחכירה סביבות העיר ג...; שם בכפר ס... ישבתי עם אשתי אהובת נפשי ואֹכל לחם על שלחן חותני אשר שמני לפקיד על נחלת האציל ויתן לי חלק בתבואת הארץ אשר אסף מדי שנה בשנה משדותיו; ואני אף כי מעודי גדלתי על ברכי התורה ומפנק הייתי מנער בהיותי בן להורים עשירים ועשיר גם בעצמי, בכל זאת למדתי ידי לעבודה וכאחד האכרים יצאתי בעתותי החריש והקציר לעדור במעדר ולהניף מגל בקוצרים ואעש כל מלאכה בבית ובשדה, כי אמרתי הן לא לעולם חסן, יוכל היות כי המלאכה הזאת תהיה לי למקור חיים בהשבר מטה לחמי; ואמנם כן קרני, ואתה שמע את אסוני והשתומם: האציל אשר מידו שכר חותני את האחוזות היה מבני פולין עליזי הגאוה אשר כשאול לא ידעו שבעה וכאש לא אמרו הון. והנה בימים האלה החל המרד הראשון בארץ כי נשאו הפולנים יד בממלכתנו האדירה וירקמו בסתר תחבולות און לשוב ולחדש את ממלכתם כקדם. אני וחותני לא ידענו מכל הנעשה אז בארץ, כי רחוקים היינו מתשואות קריה וכל מעשינו היו רק בשדה כי הימים ימי קציר. ויהי היום ויקרא חותני אל האציל בעל הנכסים אשר ישב בעיר ג... וידבר אליו לאמר: הנה ראה ראיתי כי איש ישר אתה וכל מעשיך טובים ונכחים, הנך עובד את שדותי ביד חרוצים והם יתנו לך יבול למכביר רב יתר מאשר קויתי, וכן הוא גם חתנך וכל בני ביתך, לכן ארחמך ידידי כי הגדלת לעשות, ובגלל זאת הנני חפץ לעשות עמך חסד אשר לא ישכח מפיך ומפי זרעך וזרע זרעם מעתה ועד עולם; ואתה שמע את אשר אני עושה לך: הנה אחד מרעי האצילים הגדולים היושב בעיר וו... יעתיק עתה את מגורו בפאריז בירת צרפת, כי בנו גמר שם חק למודיו ויהי לרופא ואיננו חפץ עוד לשוב אל ארצו ומולדתו, והוא באהבתו אותו באשר יחיד ובן זקונים הוא לו, עוזב את ארצו לשבת אתו יחד בפאריז. והנה לפני צאתו מארץ מכורתו הוא נכון למכור את כל נכסיו, בתיו, גניו, יעריו ושדות אחוזתו אשר סביבות וו... במחיר מצער העולה רק לחלק עשירי ממחירם, ואני בהודע זאת לי אתמול ממכתבו, זכרתיך בזכרון טוב לפני ובאהבתי אותך ואת חתנך, מהרתי לשלוח אחריך וליעצך כי תמהר אתה וחתנך לנסוע לוו... ואני אתן לכם מכתב אל רעי והמלצתי בו עליכם, או אז תקנו את כל נחלותיו ונכסיו העולים לששים רבוא שקל כסף רק במחיר ששים אלף והייתם בן רגע לבעלי נכסים ואצילים אשר לא חלמתם מעולם גם בחלום הלילה. חותני הודה להאציל חסדו וימהר לבוא אלי להועץ מה לעשות, כי בידו לא נמצאו אז יותר משלשים אלף כסף ורק שש שעות נתנו לו מאת האציל להכין עצמו לדרך. "הא לך את שלשים האלף החסרים!" קראתי בעלצות לב בהוציאי את הכסף מאוצרי ויחדו נסע לוו... לקנות את הנכסים על שם שנינו! חותני קבל את הכסף, ונבא שנינו יחד אל בית האציל מטיבנו...

הזקן עצר פתאם במלין, פניו אדמו כגחלים בוערות, אגלי זעה נטפו ממרום מצח ויתבוללו בדמעות עיניו אשר שטפו כנחל על לחייו הרזות והיבשות, ורעד נורא, כמו נגע בו זרם עלעקטרי, נראה בכל יצורי גוו. נדתי להאמלל מקרב לבי ואחכה אותו רגעים אחדים בדברים: ואחרי כן הוסיף לספר:

"באנו אל בית האציל מטיבנו ונגד לו כי הננו נכונים לדרך וכי מחכים אנחנו רק למכתבו. הוא שמח מאד בראותו כי קמה עצתו ויושט לנו ארגז קטן חתום על כל עבריו ויאמר: הנה את הארגז הזה קחו אתכם והביאותם אותו אל רעי בעל הנכסים אשר יחכה לכם בשער העיר הנקרא... ביום באכם, אך שמרו את הארגז הזה מכל משמר, כי בו צרורים כלי זכוכית יקרים אשר אשלח לו למנה15 לפני הפרדו מעלי לנצח, גם את המכתב המגיד לפניו תהלתכם הנחתי בתוך הארגז למען תשמרוהו מכל משמר ולא תסירו עין ממנו עד הסגירכם אותו אל יד רעי. לקחנו את הארגז מיד האציל, הבטחנוהו לשמרו כבבת עיננו ונשב בעגלה רתומה לשלשה סוסים אבירים ונלך הלוך ונסוע אל וו...

הנה הודעתיך כי הימים היו ימי המרד ואנחנו לא ידענו, ובכן נסענו שלוים ושאננים בעגלה ומרגע לרגע הגינו בכל חסדי האציל מטיבנו ובכל האושר והענג הצפונים לנו בחיק העתיד בקום לנו נכסי האציל למקנה. חותני סדר את אשר נעשה לפאר את הבנינים, העריך את מחיר התבואות אשר יוציא מדי שנה בשנה משדותיו, חשב את כל הכסף אשר יוציא לפלג ליער תעלה לבל יהי כהפקר לגנבים שומרי נשף, ואני עזרתי על ידו לספור ולמנות את כל ההוצאות וההכנסות ולהשוות את החשבון עד לאלף אלפים דינרי זהב משכרת לשנה... ישבנו בעגלה וכחלום נעים היתה לנו נסיעתנו עד כי שכחנו כמעט מאכול לחמנו ולהנפש בדרך במלון ולתת מספוא לסוסינו בשני ימים רצופים לילה ויום... אך פתאם בא הקץ לחלומנו הנעים ועמו ברח כצל חזון לבנו ויקדמונו ימי עני ורעה לא ידענו שחרה. בערב יום השלישי למסענו סרנו אל בית מלון הקרוב אל העיר ב... לנוח מעמל הדרך; את הסוסים והעגלה הבאנו אל הארוה ואת הארגז לקחנו בידינו ונבוא הביתה ונבקש חדר ללון.