מחריש ומשתאה עמדתי הכן על שפת הנחל, ואשיחה עם לבבי לאמר: האמנם עדת בני ישראל יושבת ארץ פולין תרב לפשוע? הן כל העדה כלם קדושים, כלם חסידים, כלם יודעי דת, כלם יודעי דין, רבינו אנשי מופת כאלישע ואליהו, וכל רבנינו גאונים, מאורות גדולים, איש איש יחיד בדורו, איש איש רבן של כל בני הגולה, גדול מרבן שמו, האלה יחטאו? - ואשמע קול רעם עונה: אלה יחטאו! הבט ימין וראה! - ואפנה על ימין, וארא, והנה נקבצו באו שמה כל נכבדי העדה, רבניה, רביה, קדושיה, חסידיה, יראיה, המקנאים לה' ולתורתו. באו, ויפטירו שפה, ויניעו ראש, וינערו חוצן. - אל אלהים ה'! אל אלהים ה'! האאמין למראה עיני? אם לא התולים עמדי? כי כזרם ברד וגשם מטר וגשם מטרות עוז ירדו חטאות הקהל הקודש הזה מתחת בגדי כבודם! חטאותיהם תואר להם, תמונה להם, ומראה להם! תמונת כל שקץ, צלמי כל תועבה, ותואר כל מרגיזי נפש! כל אלה שכנו בצל כנף קדושי ישראל הטהורים האלה המקנאים לה' ולתורתו! - ויגע בי השטן, ויעירני מתמהון לבבי, ויאמר אלי: הבן למראה עיניך, ואת אשר לא תדע שחרו הגד, ואנכי אורך. ואומר: ראיתי והנה רפאים יחוללו מתחת כסות לבושי הרבנים ענקים גבוהי קומה, כל משפחת גלית הפלשתי, והמה רודפים אחר נשיאים ורוח. - ויען השטן ויאמר: זאת חטאת גאותם ורום לבם (כי גא מאוד גאותם) ועון רדפם אחר כבוד ותפארת. - ואקרא: חסום פיך סמאל! ועצור דברי בלע! הרבנים, האנשים העומדים על משמרת משה איש האלהים העניו מכל האדם להורות משפטי אל ליעקב ותורתו לישראל, האם המה יעדו גאון וגובה? - כמעט הוצאתי מפי את המלים האלה, וירעם בקול שחקו הנורא שנית באזני, ובלעגי שפה ענני ויאמר לי: כן דברת! רבניך יחד כלם ענוי ארץ! כי עקב ענוה יכתוב איש על שער ספרו תהלות נפשו. נורא תהלות הוא שער ספר וספר! כי מהלליו סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. אך לא טוב הדבר אשר דברתי! כי מהלליו סולם מוצב עבי שחקים וראשו מגיע שמי שמימה. - כי *עמוד הימיני ופטיש החזק* וגם *הגאון הגדול* תהלת כל ענוי ארץ כקש נחשבו היום; ראשית ענוה כיום הוא *רב הרבנים וגאון הגאונים*. אך מה יתן זאת לאיש שח עינים? לכן יוסיף *מאור הגולה*. אולם מה יוסיף פאר רבינו גרשון לאיש שפל רוח? על כן עוד ירבה תהלה לאמור: *רבן של כל בני הגולה*. אך ענוה צדק עוד לא תנוח, אי לזאת תרב אמרים: *גדול מרבן שמו*. אכן רוח נמוכה עוד לא תרגיע, על כן יתרה תעשה לאמר: *יחיד בדורו*. אך מי תכן את רוח הענוה לאמר, עד פה תבוא ולא תוסיף? כי עוד תגבר חילים, ותגד ליעקב: *אין על עפר משלו*. ומי יודע, אולי עוד ידה נטויה לכתוב לעת מועד: *אין בשמים משלו*. - ועדת חנפיו אשר יקיפוהו, גדודיו אלה יאמרו לו: כי לך נאה, כי לך יאה, לך כל לך, לך הממלכה, מאין כמוך, גדול אתה וגדול שמך. - שאל נא לדור ראשון, מי ראה כזאת? מי שמע כאלה? גדולי ישראל אנשי השם אשר מעולם שמותם עלי ספריהם ערום הלכו בלי לבוש ובלי מעטה תהלה כל ימי חייהם, ורק דור דורשיהם, דור הבא אחריהם, הלבישו מערומיהם, ולפי מרבית חכמתם ועמלם להועיל לעמם בתבונות כפיהם הרבו מהלליהם, ויושיבום לנצח ויגבהו; ורבני ארצך עוד חיתם באור תראה, והמה ימהרו ויחלטו תפארת שמותם! הוללות בלבבם ובספריהם, לתהלות בפיהם ועל שעריהם! ותגועשו ויתהוללו - ויתהללו! אי בושת? אי כלמה? - גם בוש לא יבושו והכלם לא ידעו!

מבלי העלים ממני כי צדקו דבריו, הרהבתי בנפשי עוז, ואשיב את חורפי: הרעשת ארץ, סמאל, חנם על לא דבר. האם רום עינים חטאת? ואם רוחב פה פשע? הן לא ירעו ולא ישחיתו, כי אולת המה; אולת קשורה בלב בער, נערים יתקלסו בה, תמלא שחוק ותרועה פי כל איש, תשמח כל נכאה לבב, ותיטיב גהה ומזור לכל עצבון רוח. - ויענני השטן ויאמר לי: למה זה תרב לריק אמריך? הלא עיניך יענו לך, כי גאון הרבנים חטאת; כי לו תהי גאוה אולת, התנער כיום מתחת כנף הבגד? כי מדי שנה בשנה ישליכו בני ישראל את חטאותיהם ואת אשמם המימה, אך מסכלותם ופתיותם לא ירפו, בהן יחזיקו, והיו להם למשמרת עד העולם. נעור יתנערו, נוע ינועו, נוד יתנודדו כהתנודד ארץ ביום הרעש, ואולתם לא תסור מהם. - אף טוב הדבר הזה להם ולבניהם אחריהם כל ימי הארץ. כי לו ירדו כל כסל העם הזה וכל מעשי הבליו על היאורים ועל האגמים, כי עתה יגבהו המים, ויעברו על כל גדותיהם, ויהי מבול מים שנית על הארץ. - ממראה עיניך איפוא תשפוט, כי גאון הרבנים חטאת. זאת החטאת היא גברת הבית, אם הבנים לכל פשעיהם ועונותם, שא עיניך וראה, אלה תולדותיה.